בתקופת חיינו זו, שמתאפיינת בתחרות גלובלית, דרישות לאיכות בלתי מתפשרת, מעגל חיי-מוצר מתקצר והולך, הצפה של מידע ומורכבות גוברת והולכת משום הרישות, הקשר וההשפעה ההדדית המהירה של 'הכל על הכל', ארגונים מוצאים את עצמם בתחושת לחץ גוברת והולכת שכן צורות ההתארגנות הפשוטות יחסית אשר התאימו עד עתה אינן מצליחות לפגוש בהתאמה את המציאות כשהיא מורכבת וסוערת.
הארגונים השונים, בין אם מתפקדים בארץ אחת או פרושים על פני ארצות רבות; בין אם הם חלק מתעשיית ההיי טק, בתי ספר, מלכ"רים או מועצות מקומיות; בין אם הם קטנים או גדולים ועצומים, חייבים ללמוד כיצד להשתנות בקצב מהיר אם יש ברצונם לשרוד.
הצורך בשינוי ובטרנספורמציה מואצים יוצר צורך בשינוי דפוסי עשיית החלטות ומנהיגות: מנהלים ומנהיגים נדרשים לעבור מסגנון ניהול היררכי-מסורתי לסגנון ניהול גמיש, שתפני ורישתי יותר. כדי ליצר תמונות מצב אמינות במהירות, לקבל החלטות בתנאים של מורכבות וליישמן תוך התארגנות לכדי תנועה בהירה ומתואמת של רבים ומגוונים אנו זקוקים לתהליכים המאפשרים לכך לקרות. תהליכים אשר אינם מקדשים לא את הסדר הקיים (מסורת), לא סדר עתידי ספציפי וידוע מראש (תיאוריה) ולא את הכאוס כדרך חיים, אלא שהייה במרחב הפוטנציאלי הפרוס כים בין סדר לכאוס, מקום שבו מתהווים ונבראים הדברים החדשים, שבו מתרחשת התארגנות עצמית, התהוות לתוך החדש שרוצה/צריך להיווצר כדי לפגוש את המציאות החדשה שגם היא מתהווה תדיר. איים של מחוזות מעבר, של מרחבי ביניים פוטנציאליים ניתן למצוא בשיטות עבודה המאפשרות לכלל המערכת להיות בחדר אחד ולעבוד יחד בשקיפות ובשוויוניות על שאלה ממוקדת אשר היא חשובה וחיונית, אשר היא בנפשם, של כל הקרואים כפרטים המבטאים את ייחודם ושל מה שמחבר אותם כקולקטיב של יחד.
